מבצע ניקל גראס היה הרכבת האווירית הצבאית של ארצות הברית, שהעבירה לישראל 22,318 טונות של ציוד מלחמתי בין 14 באוקטובר ל-14 בנובמבר 1973. מטוסי תובלה של חיל האוויר האמריקאי ביצעו 567 גיחות מארצות הברית. המטען סייע לחדש את מלאי האספקה הישראלי במהלך המלחמה, והמשלוחים נמשכו גם לאחר הפסקת האש ב-24 באוקטובר.
כיצד פעלה הרכבת האווירית
פיקוד התובלה האווירית הצבאית הפעיל מטוסי תובלה מסוג C-5 Galaxy ו-C-141 Starlifter. המטוסים טסו מארצות הברית לבסיס לאג'ס באיים האזוריים לתדלוק, ומשם המשיכו לנמל התעופה לוד שליד תל אביב. פורטוגל התירה למטוסים אמריקאיים להשתמש בלאג'ס; בעלות ברית אחרות הגבילו או מנעו זכויות נחיתה ומעבר במרחב האווירי. מטוס התובלה הצבאי האמריקאי הראשון הגיע ב-14 באוקטובר, יומיים לאחר תחילת המבצע.
מטוסי C-5 נשאו ציוד גדול ומטענים כבדים, ואילו מטוסי C-141 ביצעו חלק גדול מהגיחות. הכרונולוגיה הרשמית של חיל האוויר האמריקאי מונה 567 גיחות והעברת 22,318 טונות. כתבה של חיל האוויר בבסיס חיל האוויר טרוויס מתארת את הנתיב, את המטוסים ואת המשך המבצע לאחר הפסקת האש ב-סקירה ההיסטורית על מבצע ניקל גראס.
מדוע נמשכו המשלוחים לאחר הפסקת האש
הפסקת האש לא חידשה מיד את המלאים המדולדלים של ישראל ולא ביטלה את הצורך לשקם את מלאי הציוד הצבאי שלה. הרכבת האווירית נמשכה שלושה שבועות אחרי הפסקת האש ב-24 באוקטובר והסתיימה ב-14 בנובמבר. המחקר ההיסטורי של הפנטגון על ניידות אווירית אסטרטגית מבדיל גם בין הטיסות האמריקאיות למשימות המטען הישראליות, שהעבירו אספקה נוספת בנפרד. המבצע האמריקאי היה חלק ממאמץ אספקה רחב יותר, ומספרי המשלוחים שלו מתייחסים לתובלה הצבאית האווירית האמריקאית ולא לכלל המשלוחים לישראל.
מבצע ניקל גראס דרש תובלה אווירית למרחקים ארוכים בתנאים מדיניים ולוגיסטיים מורכבים: זכויות נחיתה מוגבלות, תדלוק באיים האזוריים ופריקת מטענים בהיקף גדול בלוד. מחקר חיל האוויר על ניידות אווירית עולמית מפרט את הרכבת האווירית האמריקאית ומדווח בנפרד על המשימות הישראליות. ההפרדה בין הנתונים מונעת ייחוס של כל המשלוחים בזמן המלחמה למטוסים האמריקאיים.