הגירה ערבית וצמיחה כלכלית תחת השלטון הבריטי

בתקופת השלטון הבריטי גדלה האוכלוסייה הערבית בעקבות ריבוי טבעי והגירה.

שינויי אוכלוסייה בשנים 1922–1937

דוח של ממשלת המנדט משנת 1937 העריך כי בין 1922 לאמצע 1937 גדלה כלל האוכלוסייה ב־631,272 נפש. לפי הדוח, 349,933 מן הגידול נבעו מריבוי טבעי ו־281,339 מהגירה נטו בקטגוריות האוכלוסייה שהופיעו בטבלה. בקרב האוכלוסייה המוסלמית ציין הדוח גידול של 25,168 בעקבות הגירה, לעומת גידול טבעי של 261,602.

דוח המנדטור לחבר הלאומים משנת 1937 תיעד הגירה בלתי חוקית שלא נרשמה, הן של יהודים והן של ערבים, לאחר מפקד 1931.

גידול אינו מלמד על מניע להגירה

הפיתוח הכלכלי היהודי יצר מקומות עבודה שמשכו עובדים. מספרי האוכלוסייה השתנו גם בעקבות לידות, פטירות, הגדרות גבול ותנועה בתוך השטח. השוואות בין יישובים משקפות את הגורמים האלה, לצד אפשרויות התעסוקה.

דוחות בריטיים בחנו הגירה יהודית, הגירה ערבית, תעסוקה חקלאית ולחץ על הקרקע כסוגיות קשורות אך נפרדות. דוח הופ סימפסון בחן תעסוקה ומדיניות קרקעות. תושבים ערבים עברו ממקום למקום מסיבות כלכליות, משפחתיות ופוליטיות.

פיתוח כלכלי והגירה

בשנות המנדט גדלה האוכלוסייה הערבית במידה ניכרת והתרחשה הגירה. גם הקהילות היהודיות התפתחו בשנים האלה. לסוגיות הקרקע והעבודה שבבסיס הדיון הדמוגרפי הזה, ראו רכישות קרקע, אריסים ועבודה עברית.