עולים דוברי רוסית הביאו אל חיי התרבות בישראל אמנים, סופרים, קהלים וצרכני תקשורת. הם גם הקימו מוסדות שקישרו בין יצירה ברוסית לקהל דובר עברית. לישראלים צעירים ממשפחות עולים יש קשרים מגוונים לשפה ולמורשת הרוסית; גיל העלייה, הנוהג המשפחתי והבחירה האישית משפיעים על כך. הטבלאות הדמוגרפיות של הלמ״ס מתעדות את גודל אוכלוסיית העולים ואת פיזורה, ואילו ההיסטוריה של הפעילות למען יהדות ברית המועצות מתארת את התנועה שקדמה לגל העלייה.
גשר חיבר בין התיאטרון הרוסי לעברי
ב־1991 ייסדו הבמאי יבגני אריה וקבוצת שחקנים רוסים שעלו לישראל את תיאטרון גשר. הלהקה החלה בחזרות על טקסטים עבריים שתועתקו לאותיות קיריליות והופיעה בעברית וברוסית. הפקתה הראשונה הייתה המחזה של טום סטופארד רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים, שהועלה לראשונה באפריל 1991, לפי ההיסטוריה של תיאטרון גשר.
גשר קיבל את פרס יו״ר הכנסת ב־1995 על תרומתו לחיי התרבות בישראל ואת פרס יגאל אלון ב־1996. פרסים אלה מציינים הישג מוסדי מוחשי: תיאטרון שהקימו עולים חדשים השתלב בזירת התרבות הלאומית של ישראל. היצירה הדו־לשונית וההיסטוריה של הקבוצה מספקות דוגמה מועילה לחילופי תרבות, בלי לרמוז שלכל ישראלי דובר רוסית יש זהות זהה.
הזהות משתנה מדור לדור
מי שעלו בילדותם למדו לעיתים קרובות עברית בבית הספר, ובמקביל שמרו על השפה הרוסית בחיי המשפחה והקהילה. אין פרופיל לשוני אחיד לדור הזה: חלקם משתמשים ברוסית באופן קבוע, אחרים בעיקר בעברית, ורבים עוברים בין השפות לפי ההקשר. תקשורת ופעילויות תרבות ברוסית יכולות לסייע בשמירת הקשרים, ואילו הלימודים בבתי ספר דוברי עברית, העבודה וההשתתפות בחיים הציבוריים מעצבים את הזהות הישראלית.
ישראלים דוברי רוסית אינם קבוצה תרבותית או פוליטית אחידה. מוצאם ברפובליקות שונות של ברית המועצות לשעבר, ומשפחותיהם נבדלות בדת, בשימוש בשפה ובנסיבות ההגירה. ציר הזמן הרחב של העלייה מופיע במסרבני העלייה לעלייה של שנות התשעים, ותפקידה של הקהילה בבחירות מתואר בעולים רוסים והפוליטיקה בישראל.
השירות הצבאי הוא חוויה אישית
צעירים אזרחים רבים ממשפחות עולים פוגשים את השירות הצבאי כחלק מהחיים האזרחיים בישראל, אך הרקע הלשוני לבדו אינו מנבא את תפקידו, את המניעים שלו או את רישום השירות שלו. טענות שלפיהן מגויסים דוברי רוסית משתלבים בשיעורים גבוהים יותר בתפקידים טכנולוגיים או ביחידות קרביות מחייבות ראיות השוואתיות, ואין להתייחס אליהן כעובדות כלליות על הקהילה.
מוסדות תרבות מתועדים מספקים תמונה ברורה יותר של נוכחות הקהילה במרחב הציבורי. הקמת גשר, הפקותיו הדו־לשוניות ופרסי המדינה שקיבל מראים כיצד אמנים עולים בנו בישראל במות פעילות לאורך זמן. הזהות בחיי היום־יום רחבה ואישית יותר: הדורות הצעירים עשויים לשמר את השפה הרוסית ואת מסורות המשפחה ובה בעת להזדהות באופן מלא עם החברה הישראלית.