תוכנית הפעולה המשותפת המקיפה (JCPOA), שנחתמה ב-14 ביולי 2015, הטילה מגבלות מדידות על תוכנית ההעשרה של איראן ויצרה אמצעי אימות שנוהלו בידי סבא״א. היא הגבילה את הצנטריפוגות בנתנז, קבעה תקרה להעשרת אורניום ולמלאי, וחייבה תכנון מחדש של כור המים הכבדים באראכ. ההסכם לא ביטל את תשתית הגרעין של איראן; הוא הכפיף פעילויות מסוימות למגבלות ולניטור. נוסח ההסכם והחלטת מועצת הביטחון של האו״ם 2231 מפרטים את ההתחייבויות ואת לוח הזמנים שלהן.
מגבלות על צנטריפוגות, אורניום ואראכ
במשך עשר שנים הסכימה איראן להגביל את יכולת ההעשרה לעד 5,060 צנטריפוגות IR-1 ב-30 מפלים בנתנז. במשך חמש-עשרה שנים הוגבלה ההעשרה ל-3.67% U-235, ומלאי האורניום המועשר הוגבל ל-300 קילוגרם של אורניום הקספלואוריד ברמה זו; חומר עודף היה אמור להישלח אל מחוץ לאיראן או לעבור דילול. איראן הסכימה שלא להעשיר אורניום בפורדו במשך חמש-עשרה שנים ולהסב את המתקן למרכז גרעין, פיזיקה וטכנולוגיה. היה צריך להוציא את הליבה המקורית של כור אראכ ולהפוך אותה לבלתי שמישה; כור בתכנון חדש ייבנה כדי לצמצם את ייצור הפלוטוניום. נספח I של ה-JCPOA מפרט את התנאים המדויקים.
כיצד פעל האימות
סבא״א הופקדה על ניטור החומר והמתקנים הגרעיניים במסגרת הסכם אמצעי ההגנה של איראן וה-JCPOA. איראן הסכימה להחיל זמנית את הפרוטוקול הנוסף וליישם את קוד 3.1 המתוקן, המחייב מסירת מידע תכנוני מוקדם על מתקני גרעין חדשים. ההסכם קבע גם ניטור של שרשרת אספקת האורניום, ייצור צנטריפוגות ואחסונן, וכן נהלים לקבלת גישה למקומות שבהם היו לסוכנות חששות לגבי חומר גרעיני או פעילויות שלא הוצהרו. כך האימות היה רחב יותר מאמצעי ההגנה השגרתיים בלבד. נוסח ההסכם, ובכלל זה תהליך הגישה, הוא המקור המוסמך; הוא לא יצר זכות כללית לפיקוח ״בכל זמן ובכל מקום״.
ה-JCPOA קבע תהליך לקבלת גישה למקום שלא הוצהר כאשר לסבא״א היו חששות: הצדדים היו אמורים לנסות לפתור אותם, ואם לא נפתרו, תהליך במסגרת הוועדה המשותפת היה יכול לאשר גישה בתוך לוח זמנים מוגדר. הליך זה נבדל מפיקוח שגרתי במתקנים מוצהרים. חומרי משרד החוץ האמריקאי תיארו כמה התחייבויות כחורגות מהמגבלות המרכזיות של ההסכם, ובהן הגבלות על מחקר הקשור לנשק וניטור ייצור מים כבדים. ראו את ההסבר הטכני של המשרד לצד עמוד המקורות המלא ל-JCPOA.
מה עלה בגורל התחייבויות הניטור
סבא״א אימתה את היישום הראשוני של איראן, ויום היישום חל ב-16 בינואר 2016. לאחר שארצות הברית פרשה במאי 2018 והסנקציות הוחזרו, איראן החלה לצמצם את קיום התחייבויותיה הגרעיניות ב-2019. בפברואר 2021 היא הפסיקה להחיל את הפרוטוקול הנוסף ואמצעי ניטור אחרים של ה-JCPOA. ההבחנה חשובה: איראן נותרה כפופה להסכם אמצעי ההגנה שלה לפי ה-NPT, אך הסוכנות איבדה את הגישה הרחבה יותר ואת הניטור שהוספו במסגרת ההסכם. דוח אמצעי ההגנה של סבא״א מ-2025 מתאר את ההיסטוריה המשפטית והניטורית הזאת. להתפתחויות לאחר הפרישה האמריקאית ראו את ציר הזמן הדיפלומטי שלאחר 2018.