סעיף 7 הוא סעיף קבוע בסדר היום של מועצת זכויות האדם של האו״ם, שכותרתו „מצב זכויות האדם בפלסטין ובשטחים ערביים כבושים אחרים”. הוא מייחד מקום בכל סדר יום של מושב רגיל של המועצה למצב הזה. הכותרת והמעמד הקבוע מבדילים אותו מבחינת המועצה הכללית במדינות במסגרת סעיף 4, העוסק במצבים הדורשים את תשומת לב המועצה.
כיצד פועל הסעיף הקבוע
מבנה סדר היום של המועצה נקבע במסגרת תהליך בניית המוסדות שלה בשנת 2007. לפי סדר היום הקבוע, המועצה מקיימת דיונים ושוקלת החלטות הנוגעות לישראל במסגרת סעיף 7 במושביה הרגילים. החלטות אלה הן החלטות וצעדים מדיניים של המועצה; הן אינן פסקי דין ואינן קובעות אשמה פלילית. לחקירות ולהליכים משפטיים נפרדים יש מנדטים, תהליכי ראיות ואמות מידה משלהם.
באוסף החלטות מועצת זכויות האדם של האו״ם, סעיף 7 מתואר כ„מאפיין קבוע” בסדר היום של המועצה. התיעוד כולל החלטות חוזרות, ובהן נוסחים העוסקים במדיניות ישראל ובמתן דין וחשבון. אין למדינה אחרת סעיף קבוע מקביל המוקדש לה. ישראל ותומכיה רואים בהסדר הזה יחס בלתי שוויוני הפוגע באמינות המועצה.
המחלוקת סביב הסעיף הקבוע
ישראל ותומכיה מצביעים על המעמד הקבוע החריג כראיה לבררנות מוסדית. למשל, משלחת בריטניה אמרה שהשארת סעיף 7 אינה דרך ראויה להבטיח פיקוח, ובו בזמן תמכה בפיקוח מוצדק ומידתי על המצב. חברות אחרות במועצה הגנו על המשך קיומו.
ארכיון ההחלטות של המועצה מתעד את סעיף 7 כקבוע ומונה את ההחלטות שאומצו. במושב ה־52 של המועצה התנגדה בריטניה לסעיף הקבוע, תוך תמיכה בפיקוח על המצב. סעיף 7 מעניק לתומכים פורום חוזר להצגת טענות, למענה על דוחות ולבקשת פעולה מצד המועצה. החלטות המועצה מבטאות את עמדת החברות שהצביעו בעדן; הן אינן פסקי דין.