ההנהגה הלאומית המאוחדת של ההתקוממות (UNLU), שתאמה עם אש״ף, תיאמה חלק ניכר מהמערכה הפוליטית המקומית באמצעות עלונים חשאיים, שביתות וקריאות להפגנות. חמאס, שנוסד בעזה בדצמבר 1987, התארגן בנפרד וקרא תיגר על השפעת אש״ף באמצעות תוכנית אסלאמיסטית. שני הארגונים התחרו על סמכות; להתקוממות לא הייתה שרשרת פיקוד אחת.
כיצד ה-UNLU הפיצה הנחיות
ה-UNLU איגדה פעילים מקומיים שהיו קשורים לפת״ח, לחזית העממית לשחרור פלסטין, לחזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין ולמפלגה הקומוניסטית הפלסטינית. בהודעותיה הכריזה על ימי שביתה, סגירת עסקים, הפגנות ופעולות אחרות. העלונים אפשרו למארגנים לתקשר בשעה שכוחות הביטחון הישראליים עצרו מנהיגים והגבילו התכנסויות ציבוריות. הספרייה הווירטואלית היהודית מתארת את הודעות ה-UNLU כמכוונות את מועדי המחאה ואת יעדיה, ואילו מברקים דיפלומטיים אמריקאיים בני התקופה, המובאים בה, מתעדים תחרות פומבית בין חמאס ל-UNLU. כרונולוגיה של ההתקוממות מתעדת את תפקיד העלונים ואת היריבות בין הפלגים.
הקריאות לאי-ציות אזרחי כללו הפסקת עבודה וסירוב לשתף פעולה עם הממשל הישראלי. צעדים אלה יכלו לשבש את המסחר והשירותים השוטפים, אך התקיימו לצד התקפות אלימות, ובהן השלכת בקבוקי תבערה ותקיפות נגד כוחות ישראליים ואזרחים. התנגדות לתשלום מסים בבית סאחור ב-1989 נעשתה דוגמה בולטת; הרשויות הישראליות החרימו רכוש במהלך הסכסוך. תיאור מדויק מחייב להבחין בין אי-שיתוף פעולה לבין תקיפות, ולהימנע מהטענה שכל התושבים השתתפו או שהמערכה ניתקה לחלוטין את הכלכלה המקומית מישראל.
התוכנית המתחרה של חמאס
חמאס צמח מתוך רשת האחים המוסלמים בעזה. האמנה שלו משנת 1988 הציגה את הסכסוך במונחים דתיים, דחתה פשרה על הארץ וקראה לג'יהאד. תוכנית זו נבדלה מזו של הפלגים הלאומיים החילוניים באש״ף שיוצגו ב-UNLU. חמאס פרסם עלונים משלו ולעיתים קרא לשביתות במועדים שבהם ה-UNLU לא קרא לכך. דו״ח דיפלומטי אמריקאי שהותר לפרסום ומובא בספרייה הווירטואלית היהודית מתאר את המחלוקת הפומבית הזאת, לרבות קריאה נפרדת של חמאס והחזית העממית לשביתה בנובמבר 1988.
אלימות בתוך הקהילה הערבית
קבוצות חמושות גם הרגו תושבים ערבים שהואשמו בשיתוף פעולה עם ישראל. לעיתים ההאשמה נגעה לפעילות מודיעינית ממשית, אך שימשה גם לסגירת חשבונות אישיים ולאכיפת שליטת פלגים; בין הנרצחות היו נשים שהואשמו בהפרת כללים חברתיים. הסקירה של הספרייה הווירטואלית היהודית מעריכה שכמעט 1,000 בני אדם נהרגו כך בין 1989 ל-1992. אומדן זה מתייחס למקרי מוות שיוחסו להרג פוליטי ולהרג פנימי אחר, ולא לנפגעים בעימותים עם כוחות ישראליים. ההבחנות חשובות: מסע אי-הציות האזרחי של ה-UNLU, ההתארגנות האסלאמיסטית של חמאס והוצאות להורג בידי פלגים היו היבטים קשורים של אותה תקופה, אך לא שיטה אחת או שרשרת פיקוד אחת.