תושבים ערבים עזבו את חיפה בשלבים במהלך כיבוש שכונותיה הערביות בידי ההגנה ב־21–22 באפריל 1948 ולאחריו. הלחימה, הפחד והתמוטטות שגרת החיים הובילו לעזיבות; לאחר הקרב החליטו מנהיגים ערבים מקומיים לפנות את האוכלוסייה שנותרה. דוח משטרתי בריטי מ־26 באפריל מתעד שנציגים יהודים קראו לתושבים לפתוח מחדש את חנויותיהם ולהישאר, בעוד מנהיגים ערבים חזרו על החלטתם לפנות את העיר וקיבלו משאיות לסיוע.
לחיפה היו מאפיינים גאוגרפיים משלה, הנהגה משלה ורצף אירועים צבאיים ייחודי. נמל העיר, השכונות החשופות וקרבתה לחזית השפיעו על בחירות התושבים.
כיצד התנהל הקרב
חיפה הייתה עיר נמל מעורבת תחת שלטון בריטי, ובה שכונות ערביות ויהודיות ונמל אסטרטגי, מסילת רכבת ובית זיקוק. האלימות החריפה לאחר ההצבעה על החלוקה בנובמבר 1947. באפריל 1948, עם האצת הנסיגה הבריטית, כוחות ההגנה פתחו בהתקפה על עמדות ערביות בעיר. הלחימה כללה ירי מרגמות, קרבות רחוב ובריחת תושבים משכונות חשופות. הקרב הסתיים כשכוחות יהודיים שלטו בעיר בעוד החיילים הבריטים נערכו לעזוב.
התוצאה לא הייתה פינוי יחיד שהתרחש בן לילה. כמה משפחות אמידות ופקידים עזבו עוד קודם לכן במהלך העימות. בזמן הקרב באפריל אזרחים רבים נמלטו לכיוון הנמל ולעכו הסמוכה. ב־26 באפריל, ארבעה ימים לאחר כיבוש העיר, דיווחה המשטרה הבריטית כי חנויות בעיר התחתית נפתחו מחדש וכי תושבים ערבים נעים בין תושבים יהודים. באותו דוח נכתב שהפינוי בסירות ובדרך נמשך.
מה נאמר בדוח הבריטי
הדוח ממטה משטרת מחוז חיפה מתעד פנייה יהודית לערבים לפתוח מחדש חנויות ועסקים, בין השאר כדי לסייע באספקת מזון לאוכלוסייה הערבית. עוד נכתב שמנהיגים ערבים חזרו והצהירו על נחישותם לפנות את כלל האוכלוסייה הערבית, והושאלו להם עשר משאיות צבאיות של שלושה טון. מנהיגים ערבים בחרו לפנות את האוכלוסייה שנותרה, ואילו נציגים יהודים קראו לתושבים להישאר.
התושבים התמודדו עם סכנה, אי־ודאות, שיבושים באספקת המזון ופחד מהמשך הלחימה. הקרב גרם למותם של אזרחים ולמתקפות צבאיות במחוז. הפניות היהודיות להישאר נעשו בזמן שתושבים רבים חוו את חיפה כשדה קרב.
במה נבדל פינוי חיפה מערים אחרות
העזיבה באפריל מחיפה הייתה שונה מהבריחה המוקדמת מיפו, מהגירוש ומהבריחה מלוד ומרמלה ביולי, ומהעזיבות המאוחרות יותר בגליל. גם עצות של מנהיגים ערבים להתפנות וגירושים בידי חיילים ישראלים השפיעו על עזיבות במקומות אחרים במהלך המלחמה.
החלטות פינוי של מנהיגים ערבים הגבירו את בריחת האזרחים בכמה מקומות, ואילו פעולות צבאיות ישראליות גירשו אזרחים במקרים מתועדים אחרים. להקשר הרחב של 1947–49, ראו מדוע תושבים ערבים עזבו את בתיהם במהלך המלחמה. קהילות יהודיות התמודדו עם גל נפרד של סכנה ועזיבה במדינות ערב; ראו את ההיסטוריות של כל אחת מהמדינות.