ישראל חצתה את תעלת סואץ בליל 15–16 באוקטובר 1973 והקימה ראש גשר בצדה המערבי של התעלה. לצליחה קדמו כמה ימי לחימה באזור החווה הסינית, שם ניסו כוחות מצריים לשלוט בדרכים לתעלה. לאחר מכן הרחיבו כוחות ישראליים את המסדרון, העבירו כוחות נוספים והתקדמו דרומה, תוך ניתוק נתיב היבשה הראשי לארמייה השלישית של מצרים, ממזרח לתעלה.
מהחווה הסינית לגדה המערבית
אוגדה 143 של האלוף אריאל שרון הובילה את הצליחה. צנחנים השתמשו בסירות גומי כדי לבסס את האחיזה הראשונה ממערב לתעלה, סמוך לדוורסואר, בזמן שיחידות ישראליות אחרות נלחמו לאבטח ולהרחיב את הדרכים אליה. השם ״החווה הסינית״ התייחס לאתר מחקר חקלאי מצרי, שסימוני הציוד היפני בו נראו לחיילים ישראלים כמו אותיות סיניות. הקרבות במקום היו קשים ומבולבלים; הם עיכבו את מעבר השריון אך לא עצרו את הצליחה.
ארכיון משרד הביטחון הישראלי מתארך את צליחת אוגדה 143 לליל 15–16 באוקטובר ומתאר אותה כנקודת מפנה חשובה במערכה. ארכיון צליחת אוגדה 143 כולל רישומים מבצעיים. סקירה רחבה יותר ב-Israel Studies: An Anthology מתארת את ראש הגשר ואת התקדמות הכוחות שבאה אחריו בגדה המערבית.
הכיתור והפסקת האש
כוחות ישראליים התקדמו דרומה לעבר סואץ וניתקו את כביש קהיר–סואץ, וכך כיתרו את הארמייה השלישית של מצרים בגדה המזרחית. הכיתור העמיד את הכוח במצב אספקה מסוכן, אך הוא לא הושמד: חייליו שמרו על נשקם ועל עמדותיהם, והפסקת האש וההסדרים שבאו אחריה אפשרו להעביר להם אספקה. התוצאה העניקה לישראל עמדה חזקה בשדה הקרב, ובה בעת יצרה לחץ דיפלומטי דחוף על שתי המעצמות.
מועצת הביטחון של האו״ם אימצה את החלטה 338 ב-22 באוקטובר. ההחלטה קראה להפסקת אש מיידית, ליישום החלטה 242 ולפתיחת משא ומתן בין הצדדים הנוגעים בדבר. הלחימה נמשכה לאחר ההכרזה הראשונה על הפסקת האש, והחלטה 339 התקבלה ב-23 באוקטובר. המלחמה הסתיימה בהפסקת אש יציבה יותר ב-24 באוקטובר. הארכיון הישראלי מתעד כוחות סמוך לקהיר ולדמשק בתום המלחמה, והסכמי הפרדת הכוחות שבאו לאחר מכן שינו את קווי העמדות בלי למחוק את המחיר הכבד של הלחימה. נוסח ההחלטה מופיע ב-נוסח החלטה 338 של האו״ם.