הוועידה העולמית של האו״ם נגד גזענות התקיימה בדרבן שבדרום אפריקה בין 31 באוגוסט ל־8 בספטמבר 2001. התוצר הרשמי שלה, הצהרת דרבן ותוכנית הפעולה, עסק בגזענות בעולם וכלל גם התייחסות למזרח התיכון. בנפרד, פורום של ארגונים לא ממשלתיים שהתכנס לצד הוועידה פרסם הצהרה שהאשימה את ישראל בגזענות, באפרטהייד, ברצח עם ובטיהור אתני. הצהרת הארגונים לא הייתה מסמך הוועידה של הממשלות; ההבחנה חשובה כשמתחקים אחר הקמפיין המאוחר יותר סביב תווית „האפרטהייד”.
שני מסמכים, שני מעמדות שונים
הוועידה הרשמית אימצה את הצהרתה ואת תוכנית הפעולה ב־8 בספטמבר. תיעוד הוועידה של האו״ם מתאר מחויבות מדינית למאבק בגזענות, ולא פסק דין או אמנה היוצרים אחריות פלילית. ההתייחסות למזרח התיכון קראה לסיום האלימות, לכיבוד זכויות האדם והמשפט ההומניטרי, למימוש הזכות להגדרה עצמית ולחידוש המשא ומתן. המסמך לא קבע שישראל אשמה ברצח עם ולא כלל קביעה שיפוטית בדבר אפרטהייד.
הצהרת פורום הארגונים המקביל נקטה לשון שונה במובהק. בסעיף 160 הואשם ישראל ב„פשעים גזעניים”, ובהם רצח עם, והמסמך קרא לבודד את ישראל כמדינת אפרטהייד. הצהרת פורום הארגונים עצמה מציגה את ההאשמה המסוימת. תיאורו של NGO Monitor מציין חותמים, ובהם אמנסטי אינטרנשיונל ו־Human Rights Watch, ומבחין בין הצהרת הארגונים לתוצר הרשמי. העובדות האלה תומכות באמירה שמסמך הסברתי בעל השפעה כוון נגד ישראל; הן אינן מוכיחות אסטרטגיה משפטית אחידה של כל ארגון או תיק בית משפט מאוחרים יותר.
כיצד לקרוא את טענת האפרטהייד המאוחרת
דרבן סיפקה מסגרת פוליטית בולטת שפעילים הסתמכו עליה בהמשך, אך היא לא הייתה מקורו של כל טיעון משפטי מאוחר ולא הכריעה את צדקתו. דוחות מאוחרים יותר של ארגונים לא ממשלתיים ושל גופי או״ם מעלים טענות משלהם, ויש לבחון אותן לאור המבחנים, הראיות, ההיקף והשיטה שהם מציגים. למונח „אפרטהייד” יש משמעות מוגדרת במשפט הפלילי הבינלאומי; השימוש בו במסמך קמפיין אינו שקול לקביעה של בית משפט שהוכחו יסודות העבירה.
רצף האירועים ברור: הוועידה התקיימה בדרבן בסוף קיץ 2001; הממשלות אימצו את תוצר האו״ם; פורום הארגונים המקביל פרסם הצהרה נפרדת; ובהמשך פעילים הסתמכו על לשונה. עמוד הוועידה של האו״ם מתאר את המפגש הרשמי ואת תוצריו, דוח הוועידה של האו״ם כולל את הטקסט שאומץ, ותיעוד פורום הארגונים בידי NGO Monitor מתעד את ההצהרה הנפרדת של הארגונים ואת חותמיה. אלה העובדות המסייעות להבין את תפקידה של דרבן בלי להתייחס להחלטת ועידה כאל פסק דין.