בריחה (״הימלטות״ או ״בריחה״) סייעה לניצולי השואה לעבור ממזרח אירופה לאזורים שבשליטת בעלות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה. משם ארגנו פעילי עלייה ב׳ הפלגות בלתי מורשות לארץ ישראל, ושלטונות בריטניה יירטו אוניות רבות. בין אוגוסט 1946 למאי 1948 עצרה בריטניה כ־52,000 פליטים בקפריסין; רובם היו ניצולי שואה, לפי תולדות מחנות קפריסין של המוזיאון.
הבריחה הובילה ניצולים מערבה
חורבן הבתים והקהילות היהודיות, לצד האנטישמיות שלאחר המלחמה, הותירו ניצולים רבים בלי רצון או בלי יכולת לשוב לעיירותיהם הקודמות, כפי שמפורט בתיאור התקופה שלאחר המלחמה של המוזיאון. במחנות עקורים בגרמניה, באוסטריה ובאיטליה, שהיו תחת ניהול בעלות הברית, מצאו הניצולים מחסה זמני בזמן שחיפשו יעד קבוע. אוכלוסיית העקורים היהודים הגיעה לכ־250,000 בשנת 1947, לפי תולדות העקורים של המוזיאון.
בין 1945 ל־1948 העבירה הבריחה יותר מ־100,000 יהודים ממזרח אירופה לאזורים ולמחנות עקורים שבשליטת בעלות הברית, לפי מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה. התנועה הייתה רשת של מארגנים ונתיבים, ולא מבצע של אונייה אחת; ניצולים רבים המשיכו משם לנמלים כדי להפליג לארץ ישראל.
אוניות עלייה ב׳ נתקלו ביירוט בריטי
בריטניה שמרה על מגבלות העלייה שנקבעו בספר הלבן של 1939. המחתרת היהודית ארגנה את עלייה ב׳, שנקראה גם ההעפלה, כדי להביא פליטים בדרך הים ללא רישיונות בריטיים. מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה מתעד כי שלטונות בריטניה תפסו בים יותר מ־50,000 פליטים בין 1945 ל־1948 ושלחו אותם לקפריסין.
המקרה הידוע ביותר היה אוניית אקסודוס 1947, שעל סיפונה היו כ־4,500 ניצולי שואה, לפי אנציקלופדיית השואה. כוחות בריטיים יירטו אותה ביולי 1947 והחזירו את נוסעיה לאירופה במקום לשלוח אותם לקפריסין. הפרשה משכה תשומת לב בינלאומית למצוקתם של הניצולים. מסלול ההגירה וגורלם של העצורים בקפריסין הם שלבים קשורים באותו סיפור שלאחר המלחמה, המתועד בתולדות מחנות קפריסין של המוזיאון.
החיים מאחורי הגדר בקפריסין
בריטניה הפעילה מחנות קיץ בקרולוס, שבהם חיו הפליטים באוהלים, ומחנות חורף בדקליה, ובהם צריפי מתכת ואוהלים. התנאים היו קשים: צפיפות, חום וקור, מחסור במים, תברואה לקויה ומיעוט ריהוט. הג׳וינט סיפק מזון וסיוע רפואי. תנועות נוער ארגנו שיעורים ופעילויות; מחנה 64 נעשה כפר נוער לילדים ובני נוער רבים.
כ־2,000 תינוקות נולדו בתקופת המעצר, ו־400 עצורים מתו באי. לאחר הקמת ישראל במאי 1948 החלו העצורים לצאת למדינה החדשה. מחנה המעצר האחרון בקפריסין נסגר בפברואר 1949. קראו את סקירת תרומתם של הניצולים לישראל ואת תיאור המגויסים מחו״ל במלחמת 1948.