חקירת גולדסטון מציעה לקחים מעשיים לחקירות עתידיות: להגדיר מנדט שחל במפורש על כל צד, להבטיח גישה לעדים ולרשומות, לפרט כיצד נעשה שימוש בדוחות חיצוניים ולעקוב אחר חקירות של טענות מצד הצדדים. ההערכה המחודשת של גולדסטון מ-2011 מראה מדוע יש לקשור ממצאים בדבר כוונה לראיות הזמינות ולעדכן אותם כשחקירות מאוחרות מוסיפות מידע.
קבעו את ההיקף במנדט שאומץ
החלטה S-9/1 המקורית מסגרה את החקירה סביב פעולות ישראל. גולדסטון אמר שהתעקש שהמשלחת תבחן את כל היבטי העימות, והדוח הסופי עסק בהתנהלות ישראל וחמאס. על מנדטים עתידיים לפרט את ההיקף בנוסח הרשמי, כדי שהמשימה והבנת החוקרים יהיו תואמות.
הציגו בבירור את מגבלות הראיות
המשלחת תיארה ראיונות, ביקורים בשטח, שימועים פומביים, עיון במסמכים ובדיקות הצלבה. היא גם ציינה שסירובה של ישראל לשתף פעולה חסם את הגישה לבכירים ולנפגעים ישראלים. דיווח ברור על מגבלות גישה ועל מקור החומרים עוזר לקוראים להבחין בין תצפיות ישירות, הגשות שאוששו ושאלות שלא הוכרעו.
קשרו בין הממצאים לחקירות
הוועדה המאוחרת העריכה חקירות של שני הצדדים. גולדסטון בירך על חקירות ישראל אך מתח ביקורת על קצביהן ועל היעדר הליכים פומביים; הוא אמר שחמאס לא חקר את התקפות הרקטות. ההסבר שלו מ-2011 מתעד את שתי הנקודות. על חקירות לכלול מעקב שקוף המדווח על ההתקדמות ועל תיקים שטרם הוכרעו, כפי שניסה לעשות תהליך ועדת האו״ם.