מצרים פרצה את מערך ההגנה של קו בר-לב באמצעות שילוב של הפתעה, מתקפה רחבת היקף של חיל רגלים ועבודת הנדסה מהירה. מבצע בדר החל ב-6 באוקטובר 1973 בתקיפה אווירית ובהפגזת ארטילריה; חיילי רגלים מצריים חצו את התעלה בסירות, בעוד מהנדסי קרב פתחו דרכים בסוללת החול והתקינו גשרים. הצליחה ביססה אחיזות מצריות בגדה המזרחית, בתוך סיני.
ההפתעה והגל הראשון
ההכנות המצריות הוצגו שוב ושוב כתרגילים, וגיוסים קודמים הביאו לגיוס מילואים ישראלי בלי שפרצה מלחמה. הדפוס הזה סייע להסתיר את המבצע הסופי. התוכנית המצרית התמקדה בהתקדמות מוגבלת מתחת לטווח של מערכי טילי הקרקע-אוויר שלה, ולא בפריצה מיידית לעומק סיני. היעד הזה היה שונה מההנחות הישראליות בנוגע ליכולות שמצרים תצטרך לפני שתתקוף.
בצהרי 6 באוקטובר חצו יחידות חיל רגלים בגלים בסירות סער. משימתן הייתה לאבטח ראשי גשר ולבלום התקפות נגד ישראליות. מהנדסי קרב הגיעו אחריהן עם ציוד לפריצת סוללת החול שלצד התעלה. ניתוח היסטורי של צבא ארצות הברית מציין שבגל הראשון היו כ-8,000 חיילים בכ-1,000 סירות, ומדגיש שהכוחות הבאים חצו לאורך זמן ולא בבת אחת.
כיצד פתחו המהנדסים מעבר בסוללת החול
מהנדסים מצרים השתמשו במשאבות מים בלחץ גבוה, ששאבו מים מהתעלה כדי לשטוף חלקים מסוללת החול. השיטה יצרה מעברים לכלי רכב מהר יותר מכפי שהריסה בלבד הייתה מאפשרת. לאחר מכן הרכיבו המהנדסים גשרי פונטון והפעילו מעבורות, כדי להעביר ציוד כבד יותר. פתרון ההנדסה — ולא טענה חסרת ביסוס על מאות משאבות חקלאיות מוסוות — הוא שאפשר את הפריצה תחת אש.
קו בר-לב כלל מוצבים מבוצרים לאורך התעלה, ולא חומה רציפה שיכלה לעצור לבדה צליחה רחבת היקף. המהירות וההיקף של המתקפה בודדו את מוצביו, וכמה מהם נעקפו או נכבשו. הצליחה העניקה למצרים ראש גשר ושינתה את המצב הצבאי בסיני, בעוד הכוחות הישראליים המשיכו להילחם כדי לבלום את ההתקדמות ובהמשך להפוך אותה. ההיסטוריה של צבא ארצות הברית מסבירה את שיטת המשאבות ואת רצף פעולות ההנדסה ב-Combined Arms in Battle Since 1939; מחקר מכללת המלחמה של צבא ארצות הברית על ההטעיה המצרית מפרט כיצד תרגילים וגיוסים חוזרים סייעו להסוות את המתקפה.