2 דקות קריאה

העסקה בין ארצות הברית לסעודיה: אמנת הגנה, נשק והקונגרס

סעודיה ביקשה יחסי ביטחון חזקים יותר עם ארצות הברית, בעוד וושינגטון שקלה הסכם הגנה ושיתוף פעולה גרעיני. למסלול המשפטי יש חשיבות: אמנות והסכמים ביצועיים כפופים להליכים שונים בקונגרס.

Miriam Bernstein

Miriam Bernstein הוא שם העט של דסק משאבים של הסברה. כל כתבה מבוססת על מקורות ומצוטטת.

סעודיה ביקשה התחייבות ביטחונית רשמית מארצות הברית כחלק מחבילה דיפלומטית גדולה יותר שעשויה לכלול יחסים עם ישראל. התנאים בין ארצות הברית לסעודיה שנדונו בפומבי כללו הסכם הגנה, שיתוף פעולה בתחום הנשק ושיתוף פעולה גרעיני אזרחי, אך הצעות ודיווחים בתקשורת אינם אמנה חתומה. שירות המחקר של הקונגרס (CRS) מסכם את ההסדרים האפשריים ואת השאלות שעשויות לעמוד בפני הקונגרס בדוח על הסכמים אפשריים בין ארצות הברית לסעודיה.

אמנה או הסכם ביצועי?

אם הממשל יגיש אמנה, החוקה מחייבת את הסכמתם של שני שלישים מהסנאטורים הנוכחים. הסף הזה אינו חל אוטומטית על כל הסדר ביטחוני: המסמך המשפטי הסופי יכול להיות הסכם ביצועי או חקיקה. המסמך שייבחר יקבע את המסלול בקונגרס ואת היקף המחויבות האמריקאית.

יש לקרוא גם התחייבות להגנה בהתאם לנוסח שלה בפועל. התחייבות להתייעץ או להגיב בהתאם להליכים החוקתיים אינה זהה לחובה אוטומטית לצאת למלחמה. CRS הציג מודלים אפשריים וציין שהתנאים המדויקים יקבעו את אופי הפיקוח של הקונגרס. לא פורסם נוסח סופי של אמנת הגנה בין ארצות הברית לסעודיה שיקבע את המחויבויות בחבילת הנורמליזציה.

מכירת נשק והיתרון הצבאי של ישראל

העברות נשק משמעותיות כפופות להליכי בדיקה ודיווח נפרדים הקבועים בחוק. החוק האמריקאי מחייב את הרשות המבצעת להעריך אם מכירות נשק מתוכננות למדינות במזרח התיכון יפגעו ביתרון הצבאי האיכותי של ישראל, או QME. QME הוא הערכה משפטית ומדינית של יכולתה של ישראל להתמודד עם איומים צבאיים אמינים; אין מדובר באיסור גורף על מכירת נשק למדינות ערב. הקונגרס יכול לבדוק מכירות, לבקש שינויים או לנסות לחסום אותן באמצעות חקיקה.

בכל העברה חשובות סוג הנשק, הנמען, הכמות ואמצעי ההגנה המתוכננים. הבטחה כללית לשמר את QME אינה קובעת אילו מערכות יימכרו או כיצד תוערך השפעתן. דוח CRS מתאר הן את התחייבויות ההגנה האפשריות והן את השאלות הנוגעות למכירת נשק הקשורות לנורמליזציה.

שיתוף פעולה גרעיני כפוף לבחינה נפרדת

שיתוף פעולה גרעיני אזרחי משמעותי עם ארצות הברית מחייב הסכם לפי סעיף 123 לחוק האנרגיה האטומית. הנשיא מגיש את ההסכם ואת המסמכים הנדרשים לקונגרס לתקופת בחינה הנמשכת בדרך כלל 90 ימי מושב רצופים, בכפוף לכללי ספירה ולחריגים הקבועים בחוק. הקונגרס יכול לחוקק החלטה משותפת המתנגדת להסכם; אם אינו עושה זאת, ההסכם יכול להיכנס לתוקף לפי החוק.

הסכמי סעיף 123 חייבים לעמוד בקריטריונים למניעת הפצת נשק גרעיני ולהעניק לארצות הברית זכויות הסכמה בנוגע לשימושים ולהעברות מסוימים של חומר וטכנולוגיה גרעיניים שמקורם בארצות הברית. החוק אינו מחייב כל שותפה לוותר על העשרה מקומית. השאלה אם הסכם עם סעודיה יכלול ויתור בסגנון איחוד האמירויות היא עניין למשא ומתן. קראו את העמוד בנושא הגרעין לפרטים על אמצעי ההגנה.

לכן יש בעסקה עם ארצות הברית כמה נקודות שבהן הקונגרס יכול לעכב או לעצור את התהליך, ולא הצבעה אחת שחלה על הכול. ההוראות הרלוונטיות מופיעות בסעיף 123 לחוק האנרגיה האטומית: הסכמת הסנאט אם נבחר מסלול של אמנה, בחינת מכירת נשק, בחינה גרעינית לפי חוק וכל חקיקה שתידרש למימוש ההתחייבויות. סקירת החבילה מסבירה כיצד המרכיבים האמריקאיים האלה נקשרו למסלול בין סעודיה לישראל.

מקורות

  1. 1.https://www.congress.gov/crs-product/R48162
  2. 2.https://www.congress.gov/crs_external_products/R/PDF/R48162/R48162.5.pdf
  3. 3.https://uscode.house.gov/view.xhtml?edition=prelim&num=0&req=granuleid%3AUSC-prelim-title42-section2153