משלחת גולדסטון אספה ראיות באמצעות ראיונות, ביקורים בשטח בעזה, שימועים פומביים, מסמכים, תצלומים, סרטונים, רשומות רפואיות ובדיקה פורנזית של שרידי נשק. היא דיווחה על 188 ראיונות אישיים ועל עיון ביותר מ-300 דוחות והגשות. לדבריה, היא השתמשה בחומרים חיצוניים, לרבות דוחות של ארגונים לא ממשלתיים, בעיקר לאישוש ולא כתחליף לבירור העובדות העצמאי שלה.
השיטות שעליהן דיווחה המשלחת
בפסקאות 18–24 של A/HRC/12/48, המשלחת מפרטת את שיטותיה ואת בדיקות המהימנות. היא מספרת שהחוקרים העריכו את אמינות העדים, בדקו את המקורות והשיטות שמאחורי דוחות אחרים, השוו מידע ממקורות שונים ובחנו אם חומר מהימן תומך בממצאים. היא מתעדת 38 עדויות פומביות בשימועים בעזה ובז׳נבה.
מגבלות גישה
לפי הדוח, סירובה של ישראל לשתף פעולה מנע מהמשלחת לפגוש בכירים ישראלים, להגיע לישראל כדי לפגוש נפגעים ישראלים או לבקר בשומרון כדי לפגוש נציגים ותושבים של הרשות הערבית. הצוות ערך ביקורי שטח בעזה. החוקרים ראיינו עדים בעזה וקיימו שימועים פומביים בעזה ובז׳נבה; הם לא ראיינו נפגעים ישראלים בישראל או תושבים ערבים בשומרון.
כיצד נכללו חומרים של ארגונים לא ממשלתיים בתיעוד
המשלחת אומרת שבחנה דוחות והגשות ממקורות שונים והשתמשה בחומרים של אחרים בעיקר כדי לאשש ראיות שאספה. גולדסטון אמר לימים שהיעדר ראיות מממשלת ישראל השפיע על החומר שהיה זמין לחוקרים, כפי שמוסבר במאמר הדעה שלו מ-2011. הרישום המקורי של המנדט מציג את נקודת הפתיחה הרשמית.