לבית המשפט העליון בישראל שני תפקידים נפרדים: הוא דן בערעורים על החלטות של ערכאות נמוכות, ויושב כבית המשפט הגבוה לצדק (בג״ץ), הבוחן פעולות והחלטות מסוימות של רשויות ציבוריות. עתירה צריכה לעסוק בעניין שבסמכות בית המשפט ולעמוד בדרישות דיוניות; בג״ץ אינו תחליף כללי להליך משפטי רגיל או לערעור.
ערעורים ועתירות לבג״ץ
בתפקידו כערכאת ערעור, בית המשפט העליון דן בערעורים על החלטות בתי המשפט המחוזיים בהתאם לחוק. בתפקידו כבג״ץ הוא דן בעתירות בעניינים הנתונים לסמכותו המקורית, ובהם טענות בדבר חוקיות פעולות הממשלה. הערך על בית המשפט העליון באתר הכנסת מסביר את שני התפקידים. בית המשפט רשאי לתת סעדים שבסמכותו, כגון צווים המחייבים גוף ציבורי לפעול כחוק.
עותרים יכולים להיות יחידים, ארגונים ואחרים שיש להם זיקה משפטית מספקת לנושא. כללי המעמד והקבילות המדויקים תלויים בנסיבות. על העתירה לזהות את ההחלטה הציבורית או את המחדל, להסביר את הבסיס המשפטי לביקורת ולפעול לפי ההליך המתאים. תיאור של הליך הביקורת בבג״ץ שפרסמה הממשלה מתעד עתירות הנוגעות לרשויות המדינה, לרבות עתירות של ארגונים ויחידים.
עצמאות שיפוטית ומינוי שופטים
חוק יסוד: השפיטה קובע שאדם שבידיו סמכות שפיטה אינו כפוף למרות מלבד מרות הדין. נשיא המדינה ממנה שופטים לאחר בחירתם בידי הוועדה לבחירת שופטים. לפי החוק התקף בעת כתיבת הדברים, בוועדה תשעה חברים: שלושה שופטי בית המשפט העליון, שני שרים, שני חברי כנסת ושני נציגים של לשכת עורכי הדין בישראל. חוק יסוד: השפיטה שפרסמה הכנסת מפרט את הרכב הוועדה ואת הערובות לעצמאות השיפוטית.
בבית המשפט העליון מכהנים עד 15 שופטים; זהו המספר המרבי המותר, ולא הבטחה שכל המשרות יהיו מאוישות בכל עת. תיקים נדונים בהרכבים שגודלם תלוי בעניין ובהליכים החלים. בית המשפט הוא חלק ממערכת פיקוח רחבה יותר הכוללת גם בחירות, פיקוח הכנסת, ייעוץ משפטי לרשות המבצעת וביקורת ציבורית.
מה עושה הביקורת של בית המשפט
בית המשפט יכול להכריע אם רשות ציבורית פעלה במסגרת סמכויותיה החוקיות ולבחון חקיקה לאור חוקי היסוד והתקדימים. הוא אינו מנהל משרדי ממשלה ואינו מחוקק. היקף הביקורת השיפוטית ומגבלותיה נתונים לדיון משפטי ופוליטי; הכללים המחייבים נובעים מחקיקה ומפסקי דין. לבסיס החוקתי של הביקורת, ראו חוקי היסוד והמסגרת החוקתית בישראל.