מלחמת יום הכיפורים חוללה משבר בין ארצות הברית לברית המועצות, לאחר שהפסקת האש הראשונה נכשלה וכוחות ישראליים כיתרו את הארמייה השלישית של מצרים. ב-24 באוקטובר כתב מנהיג ברית המועצות ליאוניד ברז׳נייב לנשיא ריצ׳רד ניקסון והציע ששתי המעצמות יפעלו יחד להבטחת הפסקת האש, תוך אזהרה שמוסקבה עשויה לפעול לבדה אם וושינגטון לא תצטרף. בליל 24–25 באוקטובר העלתה ארצות הברית את רמת הכוננות הצבאית שלה ברחבי העולם ל-DEFCON 3.
מדוע העלתה וושינגטון את רמת הכוננות
וושינגטון חששה שכוחות סובייטיים ייכנסו לעימות בזמן שהלחימה סביב הארמייה השלישית נמשכת. המסר של ברז׳נייב עסק באכיפת הפסקת האש של האו״ם; תיאורו כתוכנית שכל מטרתה ״להציל״ את הארמייה המכותרת מחמיץ את הסוגיה הדיפלומטית הרחבה יותר. בכירים אמריקאים התייחסו ברצינות לאפשרות של פעולה סובייטית חד-צדדית, והשתמשו בהעלאת הכוננות כדי להפגין נחישות ובמקביל ללחוץ על ישראל לעצור את התקדמותה.
DEFCON 3 הייתה רמת כוננות צבאית מוגברת, ולא החלטה לשגר נשק גרעיני. מסמכים אמריקאיים מראים שהכוננות חלה ברחבי העולם והוכרזה לאחר פגישת לילה של בכירים לביטחון לאומי. רישום משרד החוץ האמריקאי בסדרת Foreign Relations משמר את חילופי הדברים מ-24 באוקטובר; תיאור המשבר של ה-CIA מפרט את החלטת DEFCON מ-24–25 באוקטובר ואת הרקע לה.
מה קבעה החלטה 338
מועצת הביטחון אימצה את החלטה 338 ב-22 באוקטובר 1973. שלושת הסעיפים האופרטיביים שלה קראו לצדדים להפסיק את האש ולחדול מכל פעילות צבאית בתוך 12 שעות; קראו ליישום מיידי של החלטה 242; וקבעו שהמשא ומתן יחל מיד ובמקביל להפסקת האש, בחסות מתאימה. הנוסח אינו משתמש בביטוי ״משא ומתן ישיר״ ואינו יוצר מנגנון אכיפה נפרד.
הלחימה נמשכה לאחר הפסקת האש הראשונית, ובעקבותיה התקבלה החלטה 339 ב-23 באוקטובר והתחדש הלחץ מצד וושינגטון ומוסקבה. עד 24 באוקטובר נכנסה לתוקף הפסקת אש יציבה יותר והמלחמה הסתיימה. החלטה 338 קישרה בין הפסקת הלחימה לבין יישום החלטה 242 והמשא ומתן, ואילו כוננות המעצמות המחישה באיזו מהירות משבר בשדה הקרב עלול לערב את ארצות הברית ואת ברית המועצות. קראו את הנוסח המלא של החלטה 338 של מועצת הביטחון ואת אוסף המסמכים של הארכיון לביטחון לאומי על מלחמת אוקטובר.