ניצולי שואה הקימו את קיבוץ לוחמי הגטאות בגליל המערבי באפריל 1949. בין המייסדים היו ניצולי מרד גטו ורשה, פרטיזנים, אסירי מחנות ריכוז, מי ששרדו במסתור ויהודים שנמלטו לברית המועצות. לצד הקיבוץ הם הניחו את היסודות לבית לוחמי הגטאות, מוזיאון המתעד את השואה של יהדות אירופה.
קהילה שהקימו ניצולים
המייסדים בחרו בחיי שיתוף כדרך לבנות בית קבע בישראל ולהנציח את בני המשפחה שנרצחו, לפי תולדות המוזיאון. בית לוחמי הגטאות מתעד כי טקס הקמת הקיבוץ נערך ביום השנה השישי למרד גטו ורשה. הילד הראשון נולד בקיבוץ באוגוסט 1949; בספטמבר מנתה הקהילה 159 חברים ו־21 ילדים, לפי תולדות המייסדים.
המייסדים תיעדו את חוויותיהם לצד בניית הבית, כפי שמתואר בתולדות מייסדי המוזיאון. בשנת 1984 פרסמו מייסדי הקיבוץ ארבעה כרכי עדויות שהתבססו על ראיונות עם 96 חברים. העדויות עוסקות בילדותם לפני המלחמה, בהישרדותם במהלכה, בעלייתם לישראל ובהקמת הקיבוץ.
זיכרון וחיי יום־יום יחד
לוחמי הגטאות שילב חקלאות שיתופית וחיי משפחה עם מוסד שהוקדש לתיעוד היסטורי. המוזיאון החל כמוסד הראשון מסוגו שהוקדש לתיעוד השואה של יהדות אירופה. השילוב צמח מתוך הביוגרפיות של המייסדים: רבים מהם לחמו בנאצים או שרדו את רדיפותיהם, ורצו להקים קהילה בת־קיימא שתשמר את ההיסטוריות האלה.
יד מרדכי הוא קיבוץ נוסף שבו מוסד להנצחת השואה, אך ראשיתו שונה: קבוצת המייסדים הגיעה ב־1936 והקימה את הקיבוץ ב־1943, לפני השואה. המוזיאון שלו, ״משואה לתקומה״, קושר בין ההתנגדות היהודית לקרב המאוחר יותר של הקיבוץ ב־1948. ההבחנה בין קהילות ותיקות לבין קהילות שהקימו ניצולים מונעת בלבול בין מפעלי הנצחה לבין הקמת קהילה.
ראו את הסקירה הרחבה של תפקיד הניצולים בישראל ואת הדרך שבה העדויות נכנסו להנצחה הציבורית.